ספט 29

9 דברים שיש לעשות בכדי לזרום עם עשייה

cropped-waterfall-mist.jpgזכורה לי אותה שנת שיא בחיי. בה התחלתי לנהל בית ספר חדש. בית ספר מאתגר ואחר שהכריח אותי למתוח איברים ולהרחיב גבולות. למרות האתגר נעתי מעשיה לעשיה בתחושה שכל פעולה שאעשה תביא את התוצאות המצופות. חשתי כי תפקיד המנהל ממש מתאים לי ואני מממש את עצמי. גם המשובים מהסביבה היו בהתאם. ואומנם יש תקופות בחיים שאנו חשים שאנו "זורמים" עם העולם. תקופות בהן אנו בשיאנו תוך תחושה של קלילות שלמות והרמוניה.  

הפסיכולוג מיכאי ציקסטנמיכאי מגדיר זרימה כ"חוויה אופטימלית", חוויה בה אנו כל כך מתנהלים ועושים  בתחושה  כי כל עשייתנו נראית טבעית וללא מאמץ.  תחושת העשייה למרות מורכבותה,  מתבטאית כחוויה עילאית וסוחפת  של שלמות והרמוניה.

חוויית הזרימה היא חוויה בממד של  "חוסר זמן", אופוריה, הצלחה בכל מצד, ריכוז עמוק ב"כאן ועכשיו" ותוצר עשייה סינרגטי ומועצם.

כאשר אדם מצוי בזרימה עם עשייתו, הוא חש את "חד עם העולם" תרתי משמע. הכוונה כאן לתחושת סינכרון עם האירועים מסביב בדרך שבה ההתנהלות בעת העשייה מתואמת והרמונית.

ניתן להשיג זרימה באמצעות 9 התנהלויות אישיות המובילות לזרימה עם העשייה. עבורי 9 התנחלויות אילו הינן נר לרגלי ואני ממשיך ומשתדל לשמור עליהן בכל עת. ואילו הן:

1.     הזרימה מושגת כאשר אנו מגלים מחוייבות עמוקה לכאן ועכשיו.

ציווי זה הינו הציווי הבסיסי עליו הזרימה מתבססת. מחויבות מרכזת מאמץ מתמשך בעשייה המגוונת של החיים. הכוונה למחויבות רבת מימדים- למשפחה, למקצועיות, מחיבות לאתיקה האישית, מחויבות לאמון ומחיבות לדברים הגדולים מהחיים. מחוייבות הממוקדת בכאן ועכשיו שביטוייה הם:

א.     מחויבות לעצמנו: מחויבות לגדילה, מחויבות ללמידה, מחויבות לבריאות מחויבות ל- Well Being האישי שלנו ועוד.

ב.     מחויבות לזולתנו: מחויבות לכך שלא נעשה רע לזולתנו, נזהה בכל אחד כ"מורה" עבורנו. משהו שנוכל לצמוח אתו באמצעות שיתוף סינרגטי.

ג.      המחויבות למטרה משמעותית וחשובה: עלינו להכיר ולהבין שיש מטרה חיובית בכל מה שקורה לנו. כל האירועים המתרחשים עבורנו הם שיעורים שעלינו ללמדם בכדי לממש את חלומותינו שלנו ולגרום להם להתרחש. מאוויינו הסמויים יתממשו כאשר נכיר ונוקיר את מהות השלמות בעולם ויכולתה לגרום לחלומות להתגשם.

2.     זרימה מחייבת יושרה וחיבור לאמת הפנימית.

לאלה היוונית יונו , אלת הנישואין האימהות והלידה, שני פנים. פאן אחד מפנה מבט פנימה והשני מפנה מבט החוצה. יושרה זקוקה לשני פנים אלו.

המבט פנימה הכרחי מאחר והוא מצריך מחויבות עמוקה לאמת בכדי לפרוץ דרך בתפיסות שגויות אישיות של החיים. תפיסות המחבלות ביכולותינו לקבל את עצמנו ולהכיר בגדולתנו. יושרה פנימית מפיתה את עוצמת החבלה של אמונות מזויפות, תגובות מותנות, קונפליקטים פנימיים, חלומות נשכחים, תקוות נכזבות ופחדים. כאשר אנו כנים עם עצמנו לא משנה כמה הדבר לא נעים אנו משתחררים מפצעים ישנים ונכונים לחוות זרימה.

בדרך בה אנו חוקרים ביושרה את עולמנו הפנימי אנו חווים את עולמנו החיצוני. בעולם החיצוני נאושש או נפריך מה אמתי, ממה מזויף. בדרך זו נפתח מודעות עצמית אמתית ונמצא שלווה המצויה רק היכן שידיעת העצמי אמתית וכנה. 

3.     בכדי לזרום יש לגלות אומץ אישי מירבי.

אומץ אינו מצריך כיבוש פסגות גבוהות בטיפוס מסוכן. אומץ פירושו להתגבר יום יום על פחדינו ולנוע מחוץ לאזור הנינוחות שלנו. הכוונה כאן לפעול יותר מהמקום האינטואיטיבי ולהציע עצמנו להזדמנויות המגוונות המצויות בעולמנו. פירושו של דבר לפתוח את הגדרת העצמי  המצומצמת שלנו למידע חדש וליצר בידע הזדמנויות חדשות מעבר למה שהורגלנו עד כה. בכדי לעשות זאת עלינו ללמוד "לפלרטט עם אי הוודאות" ולדעת שמקום זה פורה מזמן יצירתיות וצמיחה.

4.     לחיות חיים מלאי תשוקה

זרימה מוזנת מתשוקות. תשוקה לחיים, תשוקה לעת, תשוקה לעשייה, תשוקה למערכות יחסים, תשוקה לאמת.

תשוקה משמעותה לחוות התייחסות עמוקה למשהו שהוא לא עצמנו אנו. משמעות התשוקה היא קשר ברמה העילאית. משמעותה להניח להגנות הפנימיויות ולאפשר לעצמנו לשקוע בכל אשר נאהב.

5.     זרימה פירושה פתיחות מירבית למלוא מגוון ההאפשרויות בעולם

להיות פתוח, הכוונה היא להיות באמת מוכן ומזומן למגוון האפשרויות לזרימה עם העולם המצויות בחיי היומיום שלנו. כאשר אני פתוחים אנו משקיעים אנרגיה מעטה בלהדוף מאיתנו הזדמנויות. פתיחות פירושה ההבנה כי כל מה שיקרה לנו הוא בעל ערך ומשמעות לקיומנו וצמיחתנו שלנו. ביטחון זה מאפשר לנו להתגבר על המסננים והחסמים שאנו מאמינים שמגנים עלינו מחוויות שליליות.

6.     הזרימה מושגת רק במצבי נוכחות מלאה בעשייה

להיות בזרימה פירושו להיות בנוכחות מלאה בלב חוויות החיים. עצם המציאות המצב נוכח מובילה אותנו לחוות את הדבר עצמו על כל כוליותו במלואו. אנו איננו צופים במציאות אלה חלק ממנה ויוצרים מציאות חווייתית ומהנה בעיני המתבונן. אנו צופים בסביבה בעיניים

7.    בכדי לזרום יש להאמין בזרימה

האמונה בזרימה נחווית אצל רבים כתחושת האמונה בעצמי,  אישור עצמי או אמונה באלוהים. בכל תחושות אילו הבסיס הוא היכולת לנטרל את האיום בבלתי ידוע והביטחון "שיהיה בסדר…". במצבים מאתגרים אילו מתגברת התחושה של הקבלה העצמית והאהבה העצמית, ונבנית יכולת להתמודד עם מצבים מורכבים. תחושות אלה הם ניצני הזרימה שעלינו להאמין כי קיימת בחיינו. 

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

ספט 27

להיות אפשר

מנהלים רבים מתחבטים בשאלה  : "כיצד ניתן למשש אחריות ולהניע כפיפים מבלי להשתמש בסמכות וכוח מוגזמים". הרבה מנהלים אבדו את סמכותם לדעת, בהזדקקות לשימוש DSC04185תכוף בכוח. כוונתנו למצבים שכיחים בארגונים, בהם מתבטא אובדן סמכות של המנהל., כאשר מאבדים את אמונם בממונה כ"משהו שניתן לסמוך עליו" (סמכות מיטיבה).

עמדת הסמכות המיטיבה היא עמדת הסמכות ה"חדשה" המקובלת היום המביאה כפיפים לממש את יכולתם מתוך רצונם שלהם, אחרים שלהם וסגנון פעולתם האישי. עמדת סמכות זו היא למעשה עמדת מנהיגות המסוגלת להביא כפיפים למקום שלא היו הולכים לשם לבדם. עמדה זו מלווה בפיתוח מסוגלות ציוותית המניעה צוותים להשגת תוצאות.

הדרך לקידום סמכות מיטיבה  היא פיתוח כישורי ה"איפשור" (Facilitation) של המנהיג. במונח אפשור אנו מתכוונים לדרך הצעת מנהיגות מבלי להשתמש בכוח מופרז וסמכות. תפקיד ה"אפשר" הוא להביא כפיפים ליטול אחריות והובלה מתוך עצמם ורצונם הם ותחושות של מסוגלות ציוותית מניעה. האפשר פתח בארגון מערכות יחסי גומלין המקדמים סנרגיה ציוותית, תפקוד אפקטיבי וביצועים נדרשים (בנס, קנר ואחרים)

כישורי האפשור מושגים באמצעות דגשים ופעולות של האפשר המתמקדים בתהליכים ולא רק בתכנים.

התוכן עוסק ב"מה": המשימה, הנושא עליו דנים, הבעיה הדורשת פתרון, מהן ההחלטות הטובות, מה האג'נדה של הארגון ומהן ההחלטות הטובות עבורו.

התהליך עוסק ב"איך": שיטות הפעולה הרצויות,  שלבי ביצוע, כלים ומנגנונים ןעוד. עיסוק בתהליך מקדם גם תכנון וחשיבה שלי חסי גומלין בעבודה, תקשורת, אקלים, נורמות וערכים, ודרכי הנעת הצוות.

מרבית המנהלים שמים דגש על התוכן. העיסוק בתהליך על פי רוב מוזנח ואינו עולה בדיוני הנהלות וצוותים. ארגונים רבים מגדירים משימות ומנסים לממשם תוך "מתן פקודות" חפוז וניסיונות שליטה של המנהלים לממש ביצוע הוראות המונחתות מעל. כאשר מנהל שם דגש מיוחד על חשיבה ציוותית המתמקדת בתהליכים, הוא פועל כ"אפשר" הרותם צוות לפעולה. תפקידו הראשוני של האפשר הוא לבצע סיעור מוחין פורה המעצב יחד עם ציוותו את הפעולות הטובות והמנגנונים הראויים שיאפשרו לצוות להשיג את מטרותיו. בכך הוא מקדם את המסוגלות הציוותית. מסוגלות ציוותית מניעה צוותים לפעולה מתואמת המובילה למימוש מטרות בארגון ופעולה סינרגית.  בכך מושגים תהליכי "זרימה" ארגונית המתוארים בקורסי הכשרת מאמנים, באתר של המרכז לאימון קונפלואנטי.

התנהגויות האפשר כוללות מגוונות וכוללות כלים מיוחדים. התקשורת של האפשר כוללות שיח ממקום של "סמכות דיאלוגית". מחד האפשר מוביל תהליכים, מעצב אותם ומכוון ומבקר ביצוע. הוא נחשב כמוביל "שאינו שקוף" להיפך סמכותי במקום של משהו שניתן לסמוך עליו. מאידך האפשר מקיים תהליכי דיאלוג אמתי  של "אני באתה, אתה באני".(בובר). הצירוף של סמכות דיאלוגית מאפשר את פתיחת המרחב בפוטנציאלי מקדם המאפשר העלאת רעיונות פוריה וניצול  הון אנושי מירבי. פרקטיקות אלה מזכירים את פרקטיקות הנלמדות בקורסי הכשרת מאמנים המוזכרות באתר של המרכז לאימון קונפלואנטי.

 נמליץ על סדרת פרקטיקות המאפיינות תהליכי אפשור והם:

  • בחנו בזהירות את צרכי חברי הצוות
  • התייחסו ברגישות לרגשות החברים
  • צרו אקלים פתוח המתבסס על אמון
  • סייעו לאנשים להבין מדוע עבודתם כל כך חשובה
  • תפסו את עצמכם כמספקי שרות לקוחות פנימי לחברי הצוות
  • הפכו את חברי הצוות למושא המרכזי של תשומת לבכם
  • העבירו מסרים באופן בהיר, ישיר ופשוט
  • השקיעו אנרגיה מרובה בלשמור על עמדה ניטרלית
  • קדמו רעיונות מעולים ולא אנשים נבחרים
  • בדיונים התייחסו לכל השותפים כשווים
  • שמרו על עמדה גמישה היכולה לשנות כיוון בעת הצורך
  • רשמו במדויק את כוונות החברים
  • הקשיבו בדריכות בכדי להבין במדויק את כוונת החברים
  • מדי פעם סכמו והביאו רעיונות מורכבים לכלל המשגה ולכידות, בסיכומים ברורים ובהירים
  • השתמשו בטווח רחב של כלי דיון וסיעור מוחות
  • התמחו בכלים של ניהול ישיבות פוריות
  • וודאו כי הדיונים מסתיימים בקביעת צעדי פעולה, לוח זמנים וחלוקת עבודה בין חברי הצוות
  • וודאו כי חברי הצוות מפתחים מסוגלות עצמית לביצוע פעולות נדרשות
  • וודאו כי חברי הצוות מרגישים תחושת בעלות על מה שהושג
  • דעו מתי לסיים דיון או פעולה
  • פתרו קונפליקטים בדרכי גישור
  • התמחו בשאלת שאלות ממקום אחר
  • פתחו יכולות של מקשיבים פעילים מצוינים
  • הקפידו להישאר ממוקדי מטרה
  • ספקו משובים מקדמים אמתיים
  • היו דוגמה אישית לחשיבה חיובית ואופטימיות והשרו אותה בקרב חברי הארגון

 לסיכום – בעת הזו ארגונים  מודעים יותר לצורך בפיתוח ההון האנושי של הארגון. גישת הסמכות הישנה המבוססת על כוח מפנה מקומה לגיסה המתבססת על סמכות דיאלוגית . גישת הסמכות הדיאלוגית המפנה מקום לאנשי הצוות ומפתחת מרחב פוטנציאלי המקדם רעיונות חדשים. להשיגה מנהלים פועלים כמנהיגים אפשרים.  תהליכי אפשור מבטאים תובנה כי "להיות חלק מהצלחה חשוב מלהיות אדם שאי אפשר בלעדיו" (פט ריילי). על  האפשר לסגל לעצמו גישות מנהיגות המתבססות על הקשבה אקטיבית ודיאלוג מקדם ולעצב בקרב חברי הארגון רוח של שותפות, מסוגלות ציוותית והנעה. כפי שאמר מג'יק ג'ונסון "אל תשאל מה חברי הקבוצה שלך יכולים לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען חברי הקבוצה" .

ועוד על פרקטיקות תהליכי האפשור הנלמדות בקורסי הכשרת מאמנים, באתר של המרכז לאימון קונפלואנטי

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

יול 07

גיסנו

ביום שבת האחרון נכחתי בתערוכה של האומן יעקב הורוביץ (יענקל'ה) בקיבוץ מחניים. מעבר לתצוגה המוקפדת והאסתטית, הייתה ליהזדמנות נדירה לחוש את המיוחד והנעלם. למען הגילוי הנאות יענקל'ה הוא גיסי. אני עוקב אחריו שנים רבות. IMG_0219יענקל'ה הוא נגר אומן בשורוק, נגר מוערך בשל עבודותיו המוקפדות והאסתטיות. בשנים האחרונות יענקל'ה החל לעסוק בפיסול, לאט לאט הוא נטש באופן סמוי את עיסוקו  המקצועי והחל ליצור. התערוכה היא סיכום עבודתו והתפתחותו  כאומן במשך שנים. מתוך היכרותי את האומן, הביקור בתערוכה הביאה אותי לגעת במושג משמעות.

משמעות עבורי מורכבת משלושה מרכיבים:

א. החרגה אותנטית- הנגיעה בעשיה האחרת מתוך חיבור לאני.

ב. מפגש עם מעגלי ערך- מפגש אמיתי עם עולם האחרים האישי המהווה "כפתורים חמים לפעולה בחיים"

 ג. הדהוד-  קבלת משוב מקדם ומוקיר . משוב הממלא את הצורך בהערכה.

נראה לי כי יענקלה החל לחוש במשמעות הליכתו במיוחדת בעולם. יענקל'ה  ביצע החרגה אותנטית.  בחייו.  נטש את החולין והחל לעסוק ביעוד של כאומן בחולם מלא. הכמיהה לשתהות ביעודנו מלווה את כולנו. מרביתנו נוטשים אותה ומאבדים את היום יום לדעת. מעטים הם אלה המסוגלים לשם את מחיר ההחרגה בשרות האני ולהשקיע. התערוכה הוכיחה לי כי יענקל'ה ביצע נגיעה במעבר. עבודותיו הראשונות של יענקל'ה היו משחק בצורה ובחינת גבולות הצורה והחומר. הוא החל לפסל בבזלת. וכמו לקשור יד אחת אחורה, הוא יצר במדיום לא ידידותי וחתר לשליטה מירבית ברזי הפיסול. שליטה שלאט לאט שיחררה לה לדרכה את הנשמה היתרה של האומן שבו.  קיים הבדל בין נשמה ונפש. הנפש מוגדרת על ידי פרויד כמעגל הפנימי של ה"אני", המוקף רגשות תכונות אישית, זכרונות ויכולות. הנפש מובחנת מסביבתה ומוגדרת על ידי הגבולות הפיזיים שלה. הנשמה הא מציאת המשמעות במציאות מסביב וחיבור לחוויה היקומית חסרת הגבולות שאינה תלויה בצורה. הנשמה היא תמציתה של ההוויה הרוחנית ולכן היא קיימת במישורים מטאפיזיים. שנכנסתיי לתערוכה הבחנתי בפסל "הרומטיקה של הקראפטמן" . כאשר נח מבטי על הפסל, חשתי בעצירת פעימות הלב שלי לשניה. חשתי את ההשתהות שבנגיעה במהות  ההוויה הפנימית המחוברת למרחבים תמירים אחרים. אינני יודע האם זה הרעיון שבצורה, או הביצוע האסתטי, או סתם האנרגיה שהשרתה עבודה זו, היא זו ש"עשתה לי "את זה. חשתי בזרימה של האומן עם העולם. זרימה שיש בה השלמות שבההשלמה עם מגלות הצורה והפיכתה לאנרגיה של הוויה. המלקולם גלדוואל הספר "מצויינים" מציין כחי להגיע ל"מסטרי" עליך להתנסות ב-10000 שעות יצירה. אין לי ספק שהפלרטוט של יענקלה עם החומר במשך אלפי שעות בשנים האחרונות, הביא אותו לנגיעה במהות הרוחנית התמירה של האומנות. דווקא האומן בשורוק שבתוכו, אפשר לו לבטא  ללא מגבלות הצרנה ולחוש את הנפש הרחבה של האומנות והנגיעה שבנשמה. לימדת אותנו גיסנו, זרימה מהי….. למי שלא ביקר בתערוכה מומלץ  למהר ולגעת בחוויה!. ועוד על זרימה באתר של המרכז לאימון קונפלואנטי.

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

יונ 08

הערכה מעצימה או העצמה בהערכה

מבוא ובו פתיחה המציגה ההערכה ממקום אחרDSC02057

חזונו של כל מורה הוא ללמד בכיתה אידיאלית, כיתה בה לומדים ומורים משתפים פעולה בשמחה  לקדם את המטרות וההישגים של הלומדים. הלומדים חדורי אמונה ביכולתם להצליח. הם מציבים לעצמם מטרות לימוד, בונים תוכניות פעולה בסיוע המורים ומעריכים יחד עם המורים את ביצועי הבנתם ללא חשש. ההערכה נתפסת כהזדמנות ולא איום, הזדמנות לחקור את הפעולות המביאות לביצועי הבנה והישגים, להסיק מסקנות ולשפר יכולות.  הלמידה כולה  מתקיימת באווירה המטפחת רצון וקבלה הדדית, הלומדים חשים בה צמיחה, והמורים חשים בה סיפוק ושימחה.

 אוטופי משהו?….. אולי…

 אפשר ואפשר להשיג זאת באמצעות הערכה.

 הערכה???

 כן, הערכה ממקום אחר,

הערכה  מעצימה.

הערכת הישגים היא אחד הכלים החשובים ביותר להתפתחות תהליכי הוראה-למידה ולקידום האפקטיביות שלהם. מסוף שנות השבעים עלה חוסר נחת מ"תרבות הבחינה", שבמרכזה עומדת גישת ההערכה המסורתית-הכמותית. בעשורים האחרונים חלו שינויים במטרות ובתפקידים המיוחסים לתהליך ההערכה. היום נתפסת ההערכה יותר ויותר כאמצעי לעיצוב תהליכים ותוצרים וכן כאמצעי להכוונה ולהעצמה של מבצעים ושל ארגונים.

רנד (1991) מתאר שלושה מרכיבים מרכזיים: הוראה, למידה והערכה, שפעולתם המשותפת יוצרת אפקט סינרגטי, המשפיע על איכות תהליכי ההוראה-למידה ותוצריהם. שלושת המרכיבים האלה יוצרים מערך יחסי גומלין דינאמיים ומורכבים המביאים להשתנות כל השותפים: מורים, לומדים וקהילה.  גישה זו, הרואה את ההערכה כחלק בלתי נפרד מתהליכי הוראה- למידה מכונה גם "תרבות הערכה"  (בירנבוים וחובריה, 2005).

תרבות הערכה נשענת על גישות הבנייתיות (קונסטרוקטיביסטיות) להוראה-למידה. גישות אלה מדגישות את יצירת הידע והבנייתו על ידי לומדים תוך כדי תהליך פרשני, המחפש משמעות לידע הנבנה  ומודעות לתהליכי הלמידה  אותם חווים הלומדים . תרבות הערכה הנה מרכיב רב חשיבות בלמידה משמעותית. ההדהוד הנוצר בתהליך ההערכה מעצים את תחושות הענין והפליאה בלמידה, ובוחן את ערכה של הלמידה  מתוך חווית הישג.

הפסיכולוגיה החיובית (סליגמן, 2001), גישות האימון  (coaching) ,  וגישות מחקרי הפעולה (קמיס והנרי, 1985),  המלווים מיזמים חינוכיים שונים, הביאו להרחבת המושג "תרבות הערכה" ל"הערכה מעצימה" empowerment evaluation  (פטרמן 1996,  וצימרמן 2000).

ההגדרה המקובלת להערכה מעצימה היא: "השימוש בתפיסת ההערכה, בשיטות ובממצאים לצורך שיפור היכולת והמודעות העצמית. בהערכה מעצימה נעשה שימוש בשיטות כמותיות ואיכותניות. ניתן ליישמה על פרטים, ארגונים, קהילות וחברה" (פטרמן, 1996).

מדובר ב"תרבות הערכה" המתבססת על הגישה ההבנייתית הקשרית (קונסטרוקטיביסטית), המרחיבה את ההערכה למתודולוגיה ומבססת מערך יחסים אימוני מיוחד בין מורה מעריך  "מאמן" ולומד "מתאמן". הדגש כאן הוא בשימוש בכלי הערכה לשיפור יכולות ומודעות עצמית. התפיסה הסמויה במושג הערכה מעצימה מתבססת על מחקר הפעולה, בו הערכה היא הזדמנות להבנת תהליכי ההעצמה.  פעולת הלמידה מתרחשת באמצעות תהליך מחקרי מחזורי המבוסס על תכנון, יישום, הערכה ותכנון מחודש. מתוך גישה זו מצוי השילוב בין מחקר פעולה לבין הערכה. הערכה זו מדגישה את מעורבות המבצע בתהליך ההערכה ואת פיתוח מיומנותו ויכולתו לפתור בעיות, המתעוררות במהלך הביצוע. התוצר המצופה מהערכה זו הוא תוצאות מעצימות, וביטוין יכול להיות ברמת הפרט, הארגון או הקהילה. ניתן לומר, כי ההערכה המעצימה הנה הערכה ממקום אחר; מקום של עוצמה, רצון, צורך, חוללות (היכולת לבצע משימה) ומוגנות.

  כשהעצמה פוגשת הערכה

הערכה מעצימה הינה ביטוי של תרבות הערכה אשר משימתה העצמה. מחקרים מזהים אותה כאחת הדרכים היעילות לשיפור הלמידה ולהעלאת הסטנדרטים (פטרמן, 1996, צימרמן, .(2000טענה זו נתמכת גם על ידי ממצאי מחקר, המעוגנים בתיאוריות בתחומי המוטיבציה והפסיכולוגיה של הלמידה .

מחקר הפעולה זוטא מהווה חלק אינטגראלי וטבעי של תהליך ההוראה-למידה, המלווה הערכה מעצימה. הלומדים מבצעים מטלות תוך כדי תוכנית "אימון". במהלך התוכנית מציגים התלמידים את הידע שלהם בדרכים שונות ובכך מספקים ראיות ללמידתם. את הראיות האלה הלומדים מנתחים, מפרשים ומהן מפיקים משוב עצמי רלוונטי לקידום תהליך ההוראה-למידה.

המשוב חושף פערים בין רמת הביצוע שלהם לבין הסטנדרטים שהוצבו לביצוע הראוי. על בסיס המשוב מתבצע מחקר פעולה, המביא את הלומדים להציב לעצמם משימות נוספות ומטלות החותרות לצמצום הפער.

ניתן להגדיר הערכה מעצימה באמצעות שלושה מרכיבים:

  1. גישה הבנייתית (קונסטרוקטיביסטית) הקשרית (טל וחובריה, 2001),  המבוססת על מחקר פעולה זוטא מלווה תהליך.
  2. הערכה מגוונת, המכוונת לשונות לומדים.
  3. גישת האימון, המבוססת על דיאלוג בונה צמיחה.

מרכיב הגישה ההבנייתית הקשרית יחד עם מרכיב ההערכה המגוונת בונים התאמה לייחוד הלומדים. מרכיב ההערכה המגוונת ומרכיב גישות האימון מאפשרים הזדמנויות ללמידה ממקום אחר- מקום אותנטי. מרכיב גישות האימון יחד עם מרכיב הגישה ההבנייתית מזמנים תהליכים מטה-קוגניטיביים. שלושת המעגלים גם יחדיו בונים את ההערכה המעצימה.

 לתהליך ההערכה  שלושה שלבים:

  1. קביעת יעדים, שאת מידת השגתם מבקשים להעריך.
  2.  עיצוב מטלות וקביעת קריטריונים ונקודות קבע לפיהם יוערך הביצוע.
  3.  הערכת הביצוע והפקת משוב בונה, המבהיר את נקודות החוזק ואת הדרכים שבהן אפשר להמשיך ולפתחן, וכן את הנקודות הטעונות חיזוק, וכיצד ניתן לחזקן  .

נראה, שעל  מנת שיתרחש שינוי בהבנה, על הלומדים להבין תחילה את משמעות היעדים אותם הם אמורים להשיג, וכיצד נראה ביצוע שעומד בסטנדרט. מתוך הבנה זו עליהם להעריך נכונה את הפער בין ביצועיהם לבין הסטנדרט, ובשלב הבא לפעול לצמצום הפער . מודעות מטה-קוגניטיבית, המלווה בהפעלת מנגנוני פיקוח מטה-קוגניטיביים של ניטור, ויסות, הערכה ותיקון תוך כדי ביצוע המטלה, תורמת הן לשיפור ההישגים והן לטיפוח מיומנויות של הכוונה עצמית בלמידה (בירנבוים וחובריה, 2005).

את תהליך האימון על פי תפיסתנו, תפיסת האימון הקונפלואנטי™  ניתן לתאר בקצרה באמצעות השלבים הבאים:

  • הלומד המתאמן מזהה  עוצמות אישיות ומתעד אותן.
  • הלומד המתאמן מנסח תמונת מצב מיטבית לפעולה.
  • הלומד המתאמן מעריך ומקבל משוב למצבו העכשווי.
  • הלומד המתאמן בונה תוכנית פעולה על בסיס סרגל בונה צמיחה.
  • הלומד המתאמן קובע בסיוע המורה האפשר יעדים שאת מידת השגתם הוא מבקש להעריך.
  • הלומד המתאמן בסיוע המורה האפשר יוצרים תנאים להערכת הביצוע של היעדים שהוצבו בתוכנית הפעולה.
  • הלומד המתאמן בסיוע המורה האפשר בוחר או מכין  כלי הערכה, קריטריונים ומחוונים מתאימים.
  • הלומד המתאמן אוסף  נתונים מתאימים ומתעד אותם בשיטתיות.
  • הלומד המתאמן בסיוע המורה האפשר מנתחים ומפרשים את תוצאות הביצוע בהתייחס ליעדים  שהוצבו.
  • הלומד המתאמן  והמורה האפשר מנסחים הצעות והמלצות בהתאם לתוצאות ולמשובים -הכנת תוכנית פעולה משופרת.
  • הלומד המתאמן משפר ביצועיו עד להשגת יעדי הפעולה.

פעולת האימון מתבססת על זיהוי העוצמות האישיות של הלומדים והסתמכות עליהם לאורך תהליך הלימוד. בדרך זו נוצרת, כנראה,  השפעה חיובית על החוללות העצמית (תחושת המסוגלות), המעצימה את הצורך, גיוס האנרגיה, האחריות ותחושת המוגנות של הלומדים בלמידתם.  זהו לב ליבו של תהליך ההעצמה וגיוס האנרגיה ללמידה. התוצאה , תהליך  "קונפלואנטי" שמשמעותו זרימה ביחד של מורה ולומד.

  מהם התוצרים של הערכה מעצימה?

דיויד פטרמן (1996, 1998 ) מונה חמישה תוצרים להערכה מעצימה. בחיבוריו הוא מתלבט האם אלו תוצרים או שלבי התפתחות. לטענתו, תוצרים אלה הם לב ליבו של תהליך העצמה, והם מבטאים מציאות, המהווה חלק אינטגראלי מתהליך זה . לחמשת התוצרים האלה משמעות לתהליך למידה משמעותי מתמשך בחיים.  חמשת התוצרים הם:

אימון (training)

הערכה מעצימה מתבססת על מתודולוגיית האימון, שבבסיסה תהליך, בו המורה המעריך  באמצעות מחקר פעולה זוטא מביא את הלומד המתאמן לפתח את יכולותיו כמעריך עצמאי בעל מכוונות עצמית לחקירת פעולתו. בכך מפתח המעריך את האני המתבונן, של הלומד החוקר את האני הפועל שלו. בדרך זו ההערכה הופכת להיות "תרבות" הלכה למעשה. מחקר הפעולה והערכה הם חלק אינטגראלי טבעי מתוכנית הפעולה של הלומד המתאמן.

מטרת מרכיב ההערכה במחקר הפעולה זוטא היא למפות מצב, ולהאיר על:  מטרות הראויות לפעולה, אסטרטגיות להשגת מטרות ובניית רצפים של פעילויות  בוני  צמיחה. האימון משתמש בהערכה כל עוד נצרכות מיומנויות חדשות לתגובה המביאה לרמה נוספת של צמיחה והבנה. האימון משתמש לאורך כל התהליך ברפלקציה והערכה עצמית.

המתאמן צריך להיות רגיש לצורך בכלים נוספים להמשיך בתהליך ההערכה. רגישות זו מביאה לאימון את הצורך בהערכה, המתבססת על שלושה גורמים: הלומד המתאמן, המאמן האפשר והערכה חיצונית קובעת סטנדרטים. מכאן, הדיאלוג בין הערכה חיצונית ופנימית טבעי, ובא מתוך צורך פנימי ומהות הנובעת מהצורך בצמיחה.

איפשור (facilitation)

תהליך הערכה מעצימה מאפשר למורה  לשמש כ"אפשר" (facilitator) של התהליך האימוני המלווה בהערכה. המורה האפשר מבסס מערך יחסים מקדם, בו הלומד המתאמן מפתח יכולות של הערכה עצמית.

ראוי להדגיש את מעמד המורה המעריך כ"אפשר"  ולא כמומחה. עמדת המומחה הופכת את המורה לגורם המזמן תלות, ובכך הוא הופך ליזם חיצוני אשר התהליך מותנה בנוכחותו.

למורה המעריך תפקיד חשוב ביותר בפאן הרגשי וההתנהגותי. הוא מחבר רגשית לומדים מתאמנים למטרותיהם: מסייע לחשוף עוצמות של לומדים, לבנות חזון אישי למהלך, הצבת אסטרטגיות המכוונות לפרט, בונה סרגלים בוני צמיחה  ומגייס אנרגיה של לומדים ברגעי שפל.

סנגור ( advocacy)

אחד הממדים המרשימים של ההערכה המעצימה הוא שיתוף הפעולה בין המורה האפשר והלומד המתאמן ליצירת סביבה תומכת להצבת חזון ומטרות, בניית סרגל בונה צמיחה,  הצבת אסטרטגיות והעמדת מערך הערכה לבדיקה מתמדת  ותיעוד התהליכים.

הלומדים המתאמנים אוספים נתונים על ביצועיהם ובוחנים אותם באמצעות מחקרי פעולה, האומדים את הביצועים בהתייחס להערכה חיצונית.

לצורך ביצוע הערכה זו מבצעים המורה המעריך והלומד המתאמן דיאלוג, המתבסס על יכולות הלומד לבצע "סנגור עצמי", דהיינו, להציג את התקדמותו להשגת מטרותיו באמצעות הבהרת האידיאולוגיה האישית שלו. על בסיס אידיאולוגיה זו יוצר הלומד את תמונת מצבו מתוך יכולתו לבטא את סדרי העדיפות האישיים שלו מול ההתקדמות הנעשית בכיתה. בכך הופך תהליך ההערכה לאותנטי, ומפתח  הן מודעות עצמית והן יכולת הצבת עמדה אישית בהירה ומבוססת.

הארה Illumination))

מימד ההארה  הוא הגילוי פוקח העין, המאיר את ההתנסות העצמית של תהליך הלמידה. לרוב, יוצרת ההארה תובנה ומודעות עצמית של הלומד המתאמן לגבי דרכי למידה, מיומנויות, תהליכים, מבנים ודינמיקה של תוכניות פעולה. אלו מימדים מיוחדים, אותם חושפת ההערכה המעצימה במחקר הפעולה המלווה את האימון.

ההארה נוצרת בתהליכי ניתוח, פרשנות ומטה קוגניציה. התהליך הינו, על פי רוב, התהליך המחקרי הפשוט: עולה שאלה, מועלית השערה, נאספים נתונים ומוסקות מסקנות.  בכך מתאפשר פיתוח תובנות חדשות, שמאפשרות לראות באור אחר סוגיות בהן עוסקת ההערכה. התוצאה היא שנוצרים הקשרים חדשים בין התיאוריות לבין הפרקטיקה.

שחרור (liberation)

המפגש המאיר של הלומד המתאמן עם עצמו משחרר כוח רב עוצמה של הגדרה עצמית ובניית זהות.  הלומד המתאמן משחרר את מודעותו ביחס לעוצמותיו, בוחן פרדיגמות, אמונות וערכים הקיימים בחייו, וכן מגדיר את עצמו מחדש ביחס לתפיסתו הקודמת וביחס לתפיסתו את האחרים. בדרך זו מקבל הלומד כלים, המסייעים לו להתמודד עם חייו מתוך בטחון בתהליכי צמיחה בונים ושקולים, הנבחנים במערך הערכה מעצים.  בכך מזהה הלומד המתאמן הזדמנויות חדשות תוך הארה  באור חדש על עוצמות אישיות ומקורות הקיימים בחייו .

סיכום

נראה כי הערכה מעצימה הינה תהליך דמוקרטי, בו לומדים מפתחים מכוונות עצמית ללמידה. כל זאת מתרחש באמצעות תהליכים מעצימים, המתבססים על  מחקר פעולה עצמית ואימון. בכך חל מפגש איכותי בין ההערכה החיצונית לבין מהותו הפנימית של הלומד.

המורה האפשר משמש כאן כגורם מדרבן ומעצים המחבר בין סטנדרטים של איכות ביצוע לבין שיכלול יכולות והשגת מטרות של מתאמניו.  בכך מתבסס תהליך למידה, בו פעולות הלומד בסביבה של הערכה והכוונת המורה המעריך באמצעות אימון ותיווך מיומן יוצרות מהלך סינרגי שמשמעותו העצמה.

תוצאותיה של ההערכה המעצימה הינן מעל ומעבר להישגים המקובלים במערכת החינוך. משמעותה רחבה וגורפת, ויש עימה תמיכה בפיתוח לומד סקרן, בעל מודעות עצמית ובעל כלים לפיתוח עצמי וצמיחה.

ניתן לומר שדרך הערכה זו מתמקדת בלומד ולא בציון שלו. היא מאפשרת קבלת משוב אמיתי בונה צמיחה מתוך צורך פנימי ורצון. בכך היא מקדמת תהליכי העצמה שבמרכזם צורך, חוללות, מוגנות,  ומיקוד שליטה פנימי, החשובים כל כך למכוונות בלמידה.

הערכה מעצימה מהווה חלק חשוב בלמידה משמעותית. ניתן ללמוד אותה במרכז לאימון קונפלואנטי  בהנהלת ד"ר עודד בן מנחם.

מקורות

  • בירנבוים מ., יועד צ., כץ, ש. קימרון, ה. (2005), בהבנייה מתמדת- תרבות הל"ה המטפחת הכוונה עצמית בלמידה, משרד החינוך והתרבות ואוניברסיטת ת"א.
  • טל ק., בכר א., סנדרוביץ' ר., ויסברוט ד., שמר א. (2001), התפתחות הקוגניטיבית- הגישה הקונטקסטואלית,  בתוך: הדרכה כתיווך לקראת אוטונומיה, מכון מופ"ת ת"א.
  • סליגמן, מ. א. פ., (2002),  אושר אמיתי-הגשמה עצמית באמצעות פסיכולוגיה חיובית, מודן הוצאה לאור.
  • רנד י. (1992), הוראה רפלקטיבית: תורה היא ולימוד היא צריכה, בתוך זילברשטין מ. (עורך), הערכה בתכנון לימודים ובהוראה-פרספקטיבה של מורה, משרד החינוך והתרבות, האגף לתוכניות לימודים.
  • Henry, C., Kemmis. S. (1985), A Point By Point Guide to Action Research For Teachers, The Australian Administrator School of Education Deacin University", vol. 6, no. 4, 1985, pp. 1-4
  • Fetterman, D. M. (1996). Empowerment evaluation: An introduction to theory and practice. In: D.M. Fetterman, S.J. Kaftarian, A. Wandersman (Eds.), Empowerment evaluation: Knowledge and tools for self-assessment and accountability (pp. 3-46). Thousand Oaks, CA: Sage.
  • Zimmerman M.A. (2000). Empowerment theory: Psychological, organizational, and community levels of Analysis. In: J. Rappaport & E.

מילון מושגים

  • "אפשר"(facilitator)   – מנחה העוזר למתאמן למצוא את התשובות הקיימות בו .
  • אימון- אימון הוא תהליך תחום בזמן, בו מתאמנים  עובדים עם מאמן להגשמת מטרות חייהם בדרך ממוקדת תוצאות.
  • אימון קונפלואנטי- אימון שמשמעותו "זרימה" חיובית בין מאמן למתאמן. הזרימה מושגת באמצעות הלמידה המשמעותית בתהליך האימון
  • גישה הבנייתית (קונסטרוקטיביסטית) הקשרית- הגישה ההבנייתית (קונסטרוקטיביסטית) מדגישה את התפתחות הפרט בהקשר חברתי תרבותי. לומדים מבנים ידע תוך כדי יחסי גומלין חברתיים.
  • העצמה- תהליך ההעצמה הוא תהליך פעיל, שמהותו היא הפעילות האנושית בכיוון של שינוי ממצב פסיבי לאקטיבי. בתהליך זה נוצר שילוב של קבלה עצמית וביטחון עצמי, המביא לשליטה על משאבים פנימיים וחיצוניים.
  • חוללות ((self efficacy בתחושת חוללות הלומד מאמין ביכולותיו להשיג תוצאות.
  • מחקרי פעולה זוטא- מחקר פעולה הוא שיטת חקירה, בה  קבוצת בני אדם יכולה לארגן תנאים, שבהם יוכלו ללמוד מהניסיון האישי שלהם.
  • מיקוד שליטה פנימי– כל מי שמוקד השליטה שלו ממוקם בתוכו הוא "פנימי", הוא  לומד בעל מכוונות עצמית ללמידה, אשר הישגיו נתונים יותר לשליטתו. לעומתו, מי שמוקד השליטה שלו "חיצוני", יצפה לחיזוקים חיצוניים, ויצפה לשליטה של שגורמים חיצוניים בחייו.
Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

תמונה

Wordale

אני מצרף וורדל על בנושא אימון קונפלואנטי. הוורדל מתבסס על הגדרת המושג. מיפוי המושגים הוורדלי מעניין ועושה שכל. יש כאן הזמנה לבחון את המהות המושגית באתר שלנו 3c-coaching.co.il

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

פבר 06

מעגל השינוי האוניברסלי

DSCN6293

מעובד על פי כריס הולבום ע"י ד"ר עודד בן מנחם

כאשר אנו בוחנים תהליכי שינוי נוכל תמיד ללמוד רבות משינויים המתרחשים בטבע כמו גדילת עץ, מחזור חיי חדתא, מחזור חיי שמש, מחזור חיים של בע"ח, מחזור המים ועודהטבע יכול לשמש לנו מורה נהדר.

מאחר ובני האדם הינם חלק מהטבע ,והיקום גילו כ 31- ביליון שנה, נראה שהתבנית הבסיסית לקיומם של הדברים מרחשת גם בנו.  הסוגיה המרכזית בעיון זה היא   "כיצד המציאות הפנימית המצויה בתוכנו מתייחסת למציאות החיצונית לנו  "? ו"כיצד שתי מציאויות אלה מתייחסות זו לזו"?

מעגל השינוי האוניברסאלי מצוי בכולנו בכל תחומי חיינו;  בתחומי הבריאות, המשפחה, הזוגיות, הקריירה, הכסף,  המהות הרוחנית שלנו , מצב רוחנו ועודאנשים המנהלים חיים מספקים יודעים, כנראה, להתנהל נכון במעגל השינוי בחייהם.

מעגל השינוי מורכב מהשלבים הבאים:

Presentation1

תיאור השלבים:

.1  שלב היצירה: שלב זה עוסק בהתחלה והתמקמות במהלך השינוי. ההתחלה ברעיון , פעולה, תחושה או טביעת אצבע חדשה בחיים. הרעיונות הם תגובה לצורך קוגניטיבי, רגשי או התנהגותי או שלושתם יחדיו. לדוגמא:  רעיון לפתיחת עסק, לידת תינוק, כתיבת ספר , מציאת זוגיות, שיפור זוגיות וכו'...

2 . שלב הצמיחה: עם הזמן מערכת גדלה ומתפתחת והופכת להיות "מאורגנת מעצמה". הרעיון הראשוני מתחיל לרקום עור וגידים.  מופיעות התנהגויות חדשות.  המערכת מתארגנת מעצמה סביב היצירה הראשונית שיצרה את הרעיון הראשוני.  בשלב זה מתבססת תמונת מצב עתידית מיטבית המובילה את השינוי.  לדוגמה: כתיבת ספר, בניית בית, קליטה במקום עבודה חדש, קניית רכב חדש וכו'…

.3  שלב המורכבות וההתבגרות: המערכת מתחילה לקבל צורה ולהמשיך לגדול והופכת להיות מורכבת יותר ויותר.  בנקודה מסוימת מושג במערכת מצב איזון דינמי. ערכת מתפקדת במיטבה במצבים בהם היא מצויה בנקודת האיזון.  לדוגמה המנוע במכונית "נפתח" ומגיע לביצועים מכסימליים,  בעבודה העובד החדש מתבסס, לומד את המקצוע ומגיע להישגים והוקרות, בזוגיות מתרגלים אחד לשני וכו'… בשלב זה מתאמן חש טוב ביחס לעצמו ולחייו.

4 . שלב המערבולות (שלב המשוב מהסביבה(: כאשר המערכת הופכת להיות מורכבת, צומחת, גדלה ומתפתחת,  צצות להן בעיות כתוצאה ממורכבות היחסים בתוך המערכת

והיחסים עם הסביבה.  המערבולות  נובעות ממשוב של הסביבה כאשר מורכבות המערכת אינה יכולה להמשיך ולקבל תמיכה מהסביבה. יש צורך במשהו שיזוהה כבעיה ,יקבל הכרה, ישתנה או ייעשה עליו ויתור, כמו למשל שכירת עובד ש"אינו מספק את הסחורה",  תקשורת לקויה בין שני בני זוג שנישאו זה לזו, הופעת בעיה בריאותית או תופעה המצריכה תשומת לב לבריאות אורח החיים ועוד...

. 5  שלב הכאוס: המערכת ומרכיביה נכשלים למצוא איזון ונוצר כאוס,כמו לדוגמה עסק המתקשה לשאת את עצמו, סחורה שנקנית ואינה נמכרת, נישואין שאינם מקדמים זוגיות מתאימה, תקלות תכופות ברכב  ועוד.

6 . שלב השחרורכאשר החיים הופכים להיות מורכבים ומופיע כאוס, יש צורך לבחון ממה המערכת צריכה להיפרד.  שחרור גורמים מסוימים ופרידה מהם תוך ויתור מושכל יכול לעשות את השינוי ולהחזיר למערכת את האיזון.  לדוגמה: פרידה מערכים תוקעים, מאמונות מגבילות, מהתנהגויות המהוות חסמי הצלחה, מצורך בשליטה, מצורך בביטחון ועוד

.7  שלב האיזוןלאחר השחרור והויתור על הגורמים החוסמים הצלחה  עוברת המערכת למצב תרדמה.  השינוי מצוי באיזון.  בפנים הגוף נחווה מצב של שקט ורגיעה, ויש תחושה של הבראה.  התוצאה "הירדמות".  לאט לאט נוצר צורך בפתיחת מעגל שינוי חדש.

מעגל השינוי האוניברסאלי מתאים לאימון הקונפלואנטי. מהותו של האימון הקונפלואנטי הוא זרימה. תפקיד המאמן ליצור מרחב תקשורתי המביא את המתאמן לזרימה עם תהליכי מימוש מטרותיו. זרימה זו פירושה חיבור בין המוח המודע והלא מודע[1].

מתאמנים רבים פוחדים  לעשות שינויים בחייהם מחשש שחייהם ייזרקו לתוך מערבולת ולכאוס. על פי מעגל השינוי האוניברסאלי יחווה המתאמן מערבולות, אך אם ישכיל לשחרר מרכיב התוקע את התקדמות מהלך השינוי, קיימת אפשרות שהשינוי ימשיך ויזרום.

כאמור, מעגלי השינוי האוניברסאליים  משפיעים על כל תחום בחיינו, כמו: קריירה, אהבה ורומנטיקה, ענייני כספים, חברים, רוחניות, מצב רוח עכשווי, משפחה, בריאות.

כאשר אתה בוחן כל תחום בחייך, אילו ממעגלי  שינוי אוניברסאליים אתה חווה בהקשר זה? אם אתה מזהה תחום מסוים בחייך הנמצא במערבולת או כאוס, אולי כדאי שתשאל את עצמך "מאילו מרכיבים בחיי עלי להיפרד כדי להחזיר את האיזון לעצמי?"

לא תמיד זה חייב להיות סילוק דרמטי. אפשר לפנות דבר פשוט כמו קריאת עיתון בוקר או שתיית דיאט קולה בכל יום. דוגמאות נוספות שראוי לבחון ואולי להיפרד מהן הן: התנהגויות, אמונות, גישות, דרכי חשיבה, תפיסות, הרגלים, עבודות ויחסים.

המציאות החיצונית היא השתקפות של המציאות הפנימית שלנו. הטבע משמש  לנו מודל מושלם ליצירת החיים שאנו רוצים, וכן להראות לנו כיצד להתפתח לרמות גבוהות יותר של הגשמה אישית ורוחנית. את התשובות ליצירת מה שאנו רוצים בחיים אפשר למצוא בעזרת המודעות למעגלי השינוי האוניברסאליים ויישומם בתחומים השונים בחיינו. אין סיבה שלא נוכל לרתום לטובתנו אותו פוטנציאל יצירתי כמו זה הקיים בגרעין של צמח או כוכב בגלקסיה.

בריאיון עם המולטי-מיליארדר ביל גייטס שאלה אותו ברברה וולטרס "עכשיו כשאתה האיש העשיר ביותר בעולם ואתה יכול להשיג כל דבר שתרצה, מה עוד אתה יכול בכלל לרצות?" גייטס השיב " לא להפסיק להשתנות לעולם. כל דבר שאני עושה היום ייחשב להיסטוריה מחר. אני חייב לוודא שלעולם לא אפסיק ליצור, ושתמיד אמשיך להשתנות".

ועוד על מעגל השינוי האוניברסלי באתר:

המרכז לאימון קונפלואנטי

 

מקור:

  1. Hallbom K. (2010), http://www.thewealthymind.com/WMuniversal.htm
  2. Hallbom K. (2008),Coaching in the Workplace. GOAL/QPC
 

 

 

 


[1] עיין ב- www.3c-coaching.co.il

 

 

 

 

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

אוק 17

מהו הדור הבא של גישות הנחיית קבוצות?

בשנים האחרונות מופיעות בשוק סדנאות בהן מתרחשת הנחיית קבוצות ממקום אחר. יש הרואים בקבוצות אלה קפיצת מדרגה בדרך ההנחיה של הקבוצה. לא עוד קבוצות דינמיות מעייפות ומתסכלות, אלא עבודה מתמירה (טרנספורמטיבית) חווייתית בעלת תפיסות אקזיסצנטליסטיות המתמקדות בחוויות רוחניות על גבול המיסטיקה.  אנשים נוהרים לסדנאות אילו כאשר הצפייה שלהם בעיקר לחוות התייחסויות של האחרים לנבדלותם הם.

ניתן לומר כי  הנחיית הקבוצות עברה 4 שלבי התפתחות:

הנחיית קבוצות דור  1- השגת תוצאה. ריפוי, מיומנויות וכו'. ההתייחסות  למטרה בלבד .

הנחיית קבוצות דור 2- השגת תוצאה כלשהי תוך התייחסות גם למטרה וגם לאדם ככלי ל השגת המטרה (טביסטוק, הקבוצה הגדולה, קבוצות דינמיות- ביון, פוקס)

הנחיית קבוצות דור 3- הנחייה ופיתוח הוויות ואיכויות אקזיסצנטיליסטיות  בכאן ועכשיו ואז גם יושגו המטרות. בקבוצות אלה  התייחסות למטרה אך הדגש על האדם.  (קבוצות גשטאלט, – פרלס, צינקר, תרפיה באומנויות, בבליותרפיה, דרמה תרפיה)

הנחיית קבוצות דור 4- קבוצות התפתחות אישית בהן הדגש הוא על התייחסות הוליסטית לאדם כמכלול של הוויות כולל הוויות רוחניות (קבוצות גופנפש, SE, הקומי, קבוצות שמניות, תיאטרון Play back )

DSCN7220מבחינה מוחית כאשר בוחנים את הדור הרביעי מבחינים שמרבית העבודה מתרכזת בעבודה המפעילה את מוח ימין בה ההתייחסות מובילה לתהליכי זרימה עם האחרים וזרימה עם העצמי Self))  של האדם.

חוויית עבודה עם ההמיספרה הימינית היא חווית הזרימה עם היקום היא חוויה של חיבור של העצמי למשהו חסר גבולות אך יודע.  מאפשרת לנו גם לקבל תודעתית מידע מרבדים רוחניים סמויים. מידע קדמוני המונח שם מקדמה דנא.

הקבוצה משמשת "נשמה רחבה" מורחבת אשר ההתייחסות הבינאישית בה מעוררת את הקליטה והרחבת התודעה הקבוצתית והאישית.

הקבוצה משמשת מגרש משחקים בו חוויית ההתייחסות פותחת מצבי תחושה של ריכוז והתמקדות  תודעתית בעצמי בעשייה מסויימת שמסבה הנאה לאדם. חוויה זו מתוארת בספרות הפסיכולוגית כחוויית "זרימה"

תאוריית הזרימה-Flow:

בתיאוריית הזרימה המפורסמת של Mihaly Csikszentmihalyi, שפותחה בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה. הוא מתאר את מצב הזרימה כתחושה של ריכוז והתמקדות בעשייה מסוימת שמסבה הנאה מרובה לאדם החש אותה.

הפסיכולוג צ'יקסנטמיהאי (Mihaly Csikszentmihalyi) מתאר זרימה היא מצב מנטלי של עשייה, בו אדם שקוע כולו בעשייה ומרגיש ממוקד ואנרגטי. זהו מצב שבו אנו חשים שתודעתנו והחוויה מאוחדים לישות אחת. דוגמאות לחוויות זרימה הן חוויות כמו קריאת ספר, משחק, או שיחה שאנו שקועים וממוקדים בהן ושום דבר לא מסיח את דעתנו. לדוגמה, אנו עסוקים בשיחה מרתקת בהנחיית הקבוצה  וממוקדים בה לחלוטין, לא נישמע אם מישהו יקרא בשמנו. הפוקוס של תודעתנו מצטמצם ומתמזג לתוך הפעילות עצמה.

אם נבחן את גלי המוח במצב זה נראה כי המוח עבד על תדרי אלפא. תדרים נמוכים יחסית. במצבים אלה בעיקר ההמיספרה הימינית של המוח והמוח הלא מודע פועל ומגוייס להפקת תוצאות מרשימות. תוצאות שיכולות להיות ממושגות בהמשך על ידי ההמיספרה השמאלית. המוח מפריש אנדרופינים וחומרים המשרים תחושות של עונג צרוף ו"זרימה".

מסימני הזרימה בקבוצה תודעתית התייחסותית הם:

  • הגמשת התודעה- ההתייחסות מאפשרת תודעה גמישה פתוחה לקבל מידע מהקבוצה ומרובד גבוה יותר המחובר לידע אחד.
  • נוצר מרחב בינאישי פוטנציאלי קונפלואנטי שמשמעותו: זרימה, אחדות הידע ועליה לרמה של הוויה רוחנית פתוחה, המאפשר קבלת תשובות, התפתחות וצמיחה.
  • ככל שעולים במפלס הרבדים כל חברי הקבוצה נכנסים להוויה תודעתית משותפת של זרימה ללא גבולות (קונפלואנטיות).
  • בתהליכי זרימה קונפלואנטים  אין פיצול, יש תחושת של קלות. חברי הקבוצה נמצאים במרחב אחד, בו קל להתחבר. ההתייחסות לאחר גורמת ליצירת תודעה אחת. רק הגוף שונה.
  • ניתן לומר כי נשמה היא רסיס מתוך אותה אחדות של זרימה יחדיו (קונפלואנטיות), לכן כשעולים לתדר גבוה, יש תחושה של מוכרות וחיבור.
  • מה שמאפיין עבודה זו הוא: טבעיות החיבור לאחרים. כולם מסתובבים במרחב פוטנציאלי קונפלואנטי אחד.

כאשר נוצר מרחב פוטנציאלי קונפלואנטי, פעולת ההתייחסות בקבוצה  נעשית מתוך עניין, מעורבות ומוטיבציה פנימית . החברים  בקבוצה מתפקדים  בצורה המיטבית ביותר. יתרה מזאת- חברי קבוצה שיחוו  את חוויית הזרימה ירצו לחזור על חוויה זו ולאתגר את עצמם  שוב ושוב. באופן זה הוא מורחבת היכולת הרגשית והקוגניטיבית. לכן, בקבוצות דור 4 ראוי לזמן חוויות התייחסות  שמעניקות ללומד תחושת זרימה. ניתן לעשות זה באמצעות שיטות הנחייה מגוונות, שימוש בעזרי הנחייה מאתגרים, עיסוק בנושאים שונים מכיוונים חדשים וכמובן באמצעות משחקים.

ועוד על הנחיית קבוצות דור 4 באתר המרכז לאימון קונפלואנטי

3c-coaching.co.il

 

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

ספט 30

מנהיגות מעצימה

מבוא ובו פתיחה המציגה מנהיגות ממקום אחר

חזונו של כל מנהיג הוא הוא להוביל מונהגיו למעמקי הוויתם וממנם הלאה למקום חדש. לדוגמה מנהיג המשכיל לרתום את מונהגיו לחזון, בדרך בה הם שותפים פעילים ונחרצים החותרים למימוש בכל מעודם.

 אוטופי משהו?….. אולי…

 אפשר ואפשר להשיג זאת באמצעות מנהיגות.

מנהיגות???

 כן מנהיגות ממקום אחר,

מנהיגות מעצימה

הפסיכולוגיה החיובית, גישת האימון ,  ועשרות מחקרי הפעולה ,  המלווים מיזמים שונים, מביאים אותנו להרחיב את מושג המנהיגות ל"מנהיגות מעצימה".

מנהיגות מעצימה היא: "גישה בה המנהיג באמצעות מנהיגות-על מעצימה, מפתח את המנהיגות- העצמית של המונהגים, לכלל תהליך משותף וזורם. תהליך הפועל ליצור, להשיג ולשמר חזון משותף".

מדובר בתפיסת מנהיגות פעילה ומעצבת המתבססת על הגישה ההבנייתית הקשרית. גישה המרחיבה את המנהיגות מתכונה לכלל מתודולוגיה המבססת מערך יחסים "אימוני" מיוחד בין מנהיג "מאמן" ןמונהג "מתאמן".

הדגש כאן הוא בשימוש במרחב התקשורת הבין אישית המביא מונהגים לשיפור יכולות ומודעות עצמית. התפיסה הסמויה במושג מנהיגות מעצימה מתבססת על התהליך האימוני, בו המנהיגות היא הזדמנות להבנת תהליכי ההעצמה.  פעולת ההנהגה מתרחשת באמצעות תהליך חקר מוקיר עדין המבוסס על-

חשיפת עוצמות המונהגים > השראה במרחבי הדמיון> יצירת חזון משותף> יצירת זיקה רוחנית >הגעה לזרימה ומימוש החזון המשותף.

מנהיגות זו מדגישה את מעורבות המונהג בתהליך בניית החזון המשותף. הבסיס לתהליך הוא פיתוח ליבה חיובית ואישור עצמי של המונהגים כבסיס לבניית אישיות המעצבת וורמת עם החזון המועלה.  ניתן לומר, כי מנהיגות מעצימה הנה מנהיגות ממקום אחר; מנהיגות של עוצמה, זרימה עם התהליך, רצון, צורך, חוללות (היכולת לבצע משימה) ומוגנות.

מהם התוצרים של מנהיגות מעצימה?

ניתן למנות חמישה תוצרים למנהיגות מעצימה. אני עדין מתלבט אם אילו האם אלו תוצרים או שלבי התפתחות. נראה, שתוצרים אלה הם לב ליבו של תהליך העצמה, והם מבטאים מציאות, המהווה חלק אינטגראלי מתהליך זה . לחמשת התוצרים האלה משמעות לתהליך למידה משמעותי מתמשך בחיים.  חמשת התוצרים הם:

אימון (coaching)

מנהיגות מעצימה מתבססת על מתודולוגיית האימון, שבבסיסה תהליך, בו המנהיג  מביא את מונהגיו לפתח את יכולותיהם לשתף עמו פעולה בהעלאת חזון משותף. בכך מפתחים המונהגים את האני המתבונן, החוקר את האני הפועל שלהם. בדרך זו מנהיגות הופכת להיות "תרבות" הלכה למעשה.

אפשור (facilitation)

תהליך מנהיגות  מעצימה מצריך מנהיג "אפשר" (facilitator) . האפשר מבסס מערך יחסים מקדם, בו הלומד המתאמן מפתח יכולות של ביצוע ומנהיגות עצמית.

ראוי להדגיש את מעמד המנהג כ"אפשר"  ולא כמומחה מפקח.  עמדת המומחה הופכת את המנהיג לגורם המזמן תלות, ובכך הוא הופך ליזם חיצוני אשר התהליך מותנה בנוכחותו.

למנהיג האפשר תפקיד חשוב ביותר בפאן הרגשי וההתנהגותי. הוא מחבר רגשית מונהגים לחזון המשותף: מסייע לחשוף עוצמות של מונהגים, לבנות חזון משותף המתאים לפרט, מציב אסטרטגיות המכוונות לפרט,  ומגייס אנרגיה של מונהגים ברגעי שפל.

זרימהFlow)  )

אחד הממדים המרשימים של מנהיגות המעצימה הוא שיתוף הפעולה בין המנהיג האפשר והמונהג ליצירת תהליך זורם למימוש חזון משותף.

במושג זרימה אנו מתכוונים למושג הפסיכולוגי המתאר תהליך זרימה היא חוויה סובייקטיבית של קשב גבוה אך לא מאומץ, הנאה, ומודעות עצמית נמוכה,  אשר יכולה להתרחש במשך ביצוע פעיל של משימה מאתגרת‏. חווית הזרימה היא חווית כאן ועכשיו ממוקדת, בו הרגשות והמחשבות מצויים בריכוז עילאי במשימה מוגדרת. הזמן כאילו קופא מלכת ונוצרת חוויה עילאית של הנאה בעשיה, וסיפוק.

תהליך הזרימה הוא תוצר של מרחב דיאלוגי בין אישי היוצר קשר סמוי בין המנהיג למונהגיו. היכולת ליצור מרחב כזה מכונה לעיתים כריזמה. כריזמה רגשית רוחנית ממקום אחר. להשיג מרחב זה צריך המנהיג לדעת פרק בחקירה מוקירה עדינה החושפת מהויות פנימיות ויוצרת רתימה רגשית של המונהגים לחזון משותף. מרחב זה נכנה כמרחב פוטנציאלי קונפלואנטי (זרימה יחדיו).

הארה Illumination))

מימד ההארה  הוא הגילוי פוקח העין, המאיר את ההתנסות העצמית של השיתוף בחזון ומימושו. ההארה נוצרת בתהליכי יצירת תקשורת בין אישית ממקום אחר. תקשורת שמרכיב הזרימה הוא חלק ממנה.

הארה זו חשובה ביותר למיקוד השליטה הפנימי של המונהגים. מיקוד המתבטא בתחושות אחריות וזרימה.

שחרור (liberation)

המפגש של המונהג עם המנהיג האפשר גורם למונהג לפגוש את עצמו. מפגש המשחרר כוח רב עוצמה של הגדרה עצמית ובניית זהות.  המונהג משחרר את מודעותו ביחס לעוצמותיו, בוחן פרדיגמות, אמונות וערכים הקיימים בחייו, וכן מגדיר את עצמו מחדש ביחס לתפיסתו הקודמת וביחס לתפיסתו את האחרים. בדרך זו מקבל המונהג כלים, המסייעים לו להתמודד עם חייו מתוך בטחון בתהליכי צמיחה בונים ושקולים, הנבחנים במערך בקרה עצמית מעצימים.  בכך מזהה המונהג הזדמנויות חדשות תוך הארה  באור חדש על עוצמות אישיות ומקורות הקיימים בחייו .

סיכום

נראה כי מנהיגות מעצימה הינה תהליך דמוקרטי, בו מונהגים מפתחים מכוונות עצמית לממש את  בשורת ההנהגה. כל זאת מתרחש באמצעות תהליכים מעצימים, המתבססים על  בניית מרחבי תקשורת בין אישית ותהליכים מעצימים. בכך חל מפגש איכותי בין מנהיגות-על לבין מנהיגותו העצמית של המונהג.

המנהיג האפשר משמש כאן כגורם מדרבן ומעצים המחבר בין סטנדרטים של מימוש חזון משותף לבין שיכלול יכולות והשגת מטרות עצמיות של מונהגיו.  בכך מתבסס תהליך סינרגי שמשמעותו העצמה של כל השותפים.

תוצאותיה של מנהיגות מעצימה הינן מעל ומעבר להישגים המקובלים. משמעותה רחבה וגורפת, ויש עמה תמיכה בפיתוח אזרחים  בעל מודעות עצמית ובעלי כלים לפיתוח עצמי וצמיחה. 

ועוד על תהליכי זרימה והמרחב האימוני הקונפלואנטי 

באתר המרכז לאימון קונפלואנטי

3c-coaching.co.il

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

ספט 07

מרחב פוטנציאלי קונפלואנטי

מהי מהות המרחב האימוני  המביא מתאמנים לזרימה עם תהליך האימון?

לפי תפיסת הדיאלוג הבובריאני נולד המתאמן  מחדש מתוך זיקה בינאישית הנוצרת במרחב, לו אנו קוראים מרחב פוטנציאלי קונפלואנטי. המתאמן אינו אובייקט ניתן למדידה, הערכה ותחזית מראש, אלא הוא סובייקט חופשי, בעל יכולת הכרעה חופשית ויצירה אותנטית. המתאמן הסובייקט אינו קיים כדי לשרת את צרכיו של מישהו אחר, אלא קיומו הוא התכלית הפנימית שלו. מימוש עצמי זה מתקיים, כאשר הוא מקיים זיקה עם זולת כלשהו ובמיוחד בני אדם.

דרך חשובה בהמשגת העולם האמוני ויחסי הזיקה הדיאלוגית "אני-אתה" היא באמצעות מושג אותו טבע ויניקוט –"מרחב פוטנציאלייויניקוט מגדיר מרחב פוטנציאלי  כ:"'התייחסות לאזור הביניים של חוויה, השוכן בין פנטסיה למציאות". לפי תפיסה זו, המרחב הפוטנציאלי הוא מקום מעבר בלתי מוגדר שבין עולם המציאות לעולם המשחק. עבור הילד מדובר במרחב שבין עולם הדמיון המשחקי לעולם המציאות השייך למבוגרים. על פי הגדרה זו האימון נמצא במקום ללא גבולות ברורים והוא נתחם בין עולם הפנטזיה לעולם המציאות. בעולם הפנטזיה מתנהלים חוקי הזמן והמרחב באופן שונה וייחודי בהתאם להבניה של המאמן והמתאמן. המתאמן חופשי לבטא את כל שאיפותיו, תשוקותיו ורגשותיו. בעולם המציאות ישנה זוגיות, משפחה, עבודה, עמיתים, משימות והפעולות שיש להתחשב בהן. האימון מהווה את קו התפר שבין החלומות והתשוקות לבין הפרגמטיות שבמציאות היום-יומית. באימון הקונפלואנטי נוסיף להגדרה זו את המושג אותו טבע מיכאי צקסטנמיכאי  – זרימה. זרימה על פי תפיסתנו היא תהליך המתץרחש במרחב פוטנציאלי. תהליך בו המתאמן חווה חווית מיקוד בכאן ועכשיו המביאה אותו לניטור תשומת הלב  ומיקוד מופלא העשייתו. חוויה זו נוצרת במרחב ביייייייייימאמהקונפלואנטי והמתאמן. המתאמן חווה בה חוויה עילאית שבה חוקי הזמן, והמרחב אחרים. המתאמן "זורם עם עשייתו  וחווה חוויה אילעית של מימוש "ללא מאמץ". לכן נקרא למרחב הנוצר "מרחב פוטנציאלי קונפלואנטי "בו מאמן ומתאמן זורמים יחדיו. המרחב הפוטנציאלי הקונפלואנטי הנוצר ביחסי המאמן-מתאמן  מתבטא כמקום מוגן ושמור. זהו מרחב, בו המתאמן יכול להביע את עצמו ולהיות בטוח מן העולם שבחוץ.

המרחב הפוטנציאלי הקונפלואנטי הוא המקום בו המתאמן יוכל להתפתח במלוא הדרו. האימון בא במטרה לאפשר למתאמן  למצוא את הדרך הפרטית שלו בעולם, דרכה הוא יוכל להכיר, לגבש ולממש מטרות אישיות. במקרה זה האימון מהווה 'נתינת יד' עבור המתאמן להביא את עצמו באופן אותנטי וכו'. המרחב הפוטנציאלי הקונפלואנטי  הוא מקום, בו האדם אינו נמדד על ידי הזולת ואינו מנסה לרצות את האחר, אלא מביא את עצמו כפי שהוא באמת.

באמצעות בניית המרחב הפוטנציאלי קונפלואנטי באימון מצהיר המאמן, שהוא אינו שיפוטי ומעריך, אלא מאמן "אפשר"  (facilitator) המאפשר למתאמן לבוא על כוליותו,  חולשותיו וטעויותיו וכן במלוא הדרו וגאוניותו.  במילים פשוטות, זו הזמנה לשיחה משותפת, הממנפת אנרגיה ומאפשרת מציאת דרך אישית למימוש מטרות אישיות וחיים.

באימון הקונפלואנטי תהליכי דיאלוג ובניית המרחב הפוטנציאלי הם הבסיס לקונפלואנטיות שפירושה זרימה בתהליך. זרימה תיווצר רק במרחב פוטנציאלי קונפלואנטי מאפשר, בו האדם מביא את עצמו כמות שהוא. תנאי הכרחי ליצירת מרחב זה הוא קיומם של תהליכי דיאלוג אמיתיים בין מאמן למתאמן. מרחב פוטנציאלי קונפלואנטי יוצר סביב המאמן והמתאמן "בועה" פרטית משלהם, בה יופיע המתאמן במלוא הדרו, יבנה אמון ותמיכה פנימית ויזרום עם תהליך האימון. זוהי המהות הקונפלואנטית של האימון.

ניתן לומר כי המרחב הפוטנציאלי הקונפלואנטי מפעיל את המוח הלא מודע ובונה בתוכו את הוויית האימון כתהליך לא מודע שפירושו זרימה. התוצאה תהליך טרנספורמטיבי, דהיינו, שינוי יזום, שתחילתו שינוי תפיסתי רעיוני, המתורגם לשינוי דפוסי חשיבה ופעולה (פרדיגמות) המוטבעים במוח הלא מודע. התוצאה- עשייה והתנהלות שונות מאלה שהיו קודם לכן.

אפיוני המרחב הפוטנציאלי הקונפלואנטי הם:

  1. רגיעה- המרחב מכניס את המתאמן להוויה של פוטנטיות רגועה שמשמעותה זרימה. תהליכי האמון, תחושת הצורך, מסוגלות עצמית והמוגנות יוצרים סביבה תומכת פנימית מרגיעה, המאפשרת נינוחות מכסימלית למרות התנועה והפעולה. רגיעה זו נוצרת בפעולות מתואמות של המוח הלא מודע.
  1. אקטיביות- המרחב מתבטא בתנועה אקטיבית של רעיונות, מחשבות, תפיסות ורגשות. תנועה, הבוחנת וחוקרת את נכונות השינוי ומשמעותו באמצעות פעולות קטנות וחקירה סקרנית מוקירה. האקטיביות מושגת בשילוב המוח המודע בטווחי פעולה קצרים ןעוצמתיים.
  1. התבוננות- המרחב מאפשר התבוננות פתוחה בתהליכים, הבונה מודעות עצמית של מתאמנים. המתאמן מפעיל את ה"אני המתבונן שלו" על ה"אני הפועל", ובאמצעות מודעות זו בוחן את השינוי וההשתנות. חלק מההתבוננות הנה פנימית במצבי    [1]mindfulness (התבוננות במרחב הפנימי).
  1. אפשרות- המרחב פתוח ומאפשר לרעיונות חדשים להופיע, למחשבות חדשות לצוץ ולפרדיגמות חדשות להיווצר תוך עידון הישנות. פרדיגמות חדשות מאפשרות לשינוי להתרחש.
  1. נכונות לוויתור- המרחב יוצר אקלים של נכונות לוויתור על תפיסות ישנות ואימוץ תפיסות חדשות. עמדת וויתור המופעלת מעמדה חיובית מביאה לזרימה בפעולה.
  1. גמישות- המרחב מעודד גמישות רעיונית, פחות נוקשות ועיקשות על  תפיסות, ערכים ואמונות ישנים.
  1. ביטחון ואמון- המרחב הינו מרחב מוגן להתנסות, היוצר ביטחון ואמון בתהליך ובתוצרים.
  1. חוויה– המרחב מזמן חוויות הבונות תפיסות חדשות.
  1. בחירה- המרחב מזמן בחירה מושכלת בין מוכר לחדש.
  1. קביעת  זמן מותאמת- המרחב נוצר במסגרת תחומה של זמן מותאם לביצוע השינוי.
  1.  זיכרון חיובי- השימוש במרחב מייצר זיכרון חיובי של תהליך ועשייה, הניתנים באמצעות משוב. זאת, לפיתוח  מסוגלות עצמית של מתאמנים. המרחב מפתח יכולת ליצור טרנספורמציה חיובית, שיכולה להיות בסיס לשינויים יזומים נוספים בעתיד. זיכרון חיובי הוא תנאי ל"תכנות" מערכות הבקרה המוחיות לקבל תפיסה או רעיון העולה במוח המודע כתהליך זורם במוח הלא מודע.
  1. שפה חיובית ומוקירה-  האימון הקונפלואנטי הוא אימון המתבסס על חקר מוקיר. השפה חיובית ומוקירה ומאדירה את המתאמן. שפה מוקירה בונה את הדימוי העצמי החיובי של המתאמן (הליבה החיובית באימון), דימוי החשוב ביותר לזרימה.

DSC01946

 

 

 


[1] שם השאול מהבודהיזם. זהו מצב תודעתי מיוחד של התכנסות פנימה והתמקדות ברגשות. יש שיכנוהו- מדיטציה או התמקדות.

 

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

אוג 31

עוצמת הפשטות

לא מכבר חזרתי מסיור בגיאורגיה וארמניה.  בניגוד לסיורים קודמים בהם הכנתי את עצמי, למדתי את המסלול  והתכוננתי, הפעם נסעתי לא מוכן. חוסר ההכנה שלי היה תגובה למצב, שפשוט השגתי מעט מאד חומר . המפות ברשת היו מפות סובייטיות משנות ה-70.  על גיאורגיה וארמניה ספר אחד. ומה שלמדתי ברשת לא נתן לי מספיק בטחון עצמי ותחושת שליטה לקראת מה אני הולך.

ראה איזה פלא. הדקות הראשונות הממו אותי. חזרתי במסע בזמן לשנות ה-60. גיאורגיה וארמנניה הן מדינות ללא תשתיות. הכבישים לא כבישים. הנוף בתולי. לעתים מופרע לו על ידי מפעלים סובייטים לשעבר שננטשו להם בעבר.  המכוניות  מכוניות של עשני עשורים לפחות אחורה. מרביתן נעות על גז. הבתים מתפוררים והתחושה בערים אתה נמצע בשכונות עוני בפרוורי ערים מנוכרות.

במצבים כאלה נותר לך רק לנסות לפלרטט עם אי הוודאות. לגעת ברגע. לזרום. למצות את התחושה האחרת של לאכול ירק חי (פטרוזיליה, בצל, וכל מיני עלים חומים בלתי מזוהים). לאכול אותו לאט לאט. לגלגל בחיך ולהכין את מרחב הפה למנה העיקרית שהיא דג עם ירקות קלויים, או בשר. הכל פשוט, טעים. שורשי . קרוב למקור. הרגע הוא השולט. 

תחושות הלעיסה והטעימה לרוב תלוונה במופע מוסיקלי מהנה, והרבה צ'הצ'ה שהוא התחליף המקומי לוודקה. יש הרבה שמחה בסעודה פשוטה זו  עם   המקומיים שמאמצים אותך לחיקם  בשמחה  ומקבלים אותך כאחד משלהם.

הפסיכולוגים או האקזיסטצנטיאליסטים יקראו לזה "כאן ועכשיו", אחרים יכנו זאת כתהליך "זרימה". אין ספק שתחושות זרימה אלה עבורי  הזכירו לי נשכחות . חוויות ילדות פשוטה ללא טלוויזיה עם הרבה משחקי רחוב, חוויה של נגיעה אנושית והרבה שמחה. המוח יכול להפריש אנדרופינים גם בעת חווית עוצמת הפשטות. פשטות איטיות ומגע אנושיי זה שם המשחק. ואולי חוויה חושית פשוטה זו יש בה הרבה יותר מחוויות אקסטרים נלחצות  המרכזות  בזמן קצר עוצמות חושיות ממקומות אחרים , הלוקחים את נפשו של האדם למקומות אחרים.

אני רוצה לחוות את עצמי על כל כוליותי בפשטות, בכאן ועכשיו, בקצב איטי משהו החותר למגע ולזרימה.

לדורות הבאים  לבחינה פסיכולוגית  שלא תוכל לה להיעשות  בחסר של נגיעה אמיתית של חיים של שמחה ופשטות.

 

בהזדמנות זו אוכל לברך אתכם בשנה טובה,

ולוואי ותהא זו שנת פשטות ושמחה,

בו נחזור להוויית הרגע הפשוטה  של זרימה עם העולם.

עודד

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

מאמרים ישנים יותר «